יום הדיוור הישיר:"אין דוור העומד בפני הרצון".
לפני המון שנים, כשסבא וסבתא עוד היו צעירים, היה נהוג לכתוב מכתבים. כל מכתב הגיע במעטפה , עם בול מודבק עליה, והדוור היה משלשל את המכתב לתיבת הדואר של המשפחה. הנמען היה פותח את המעטפה בהתרגשות – אם המכתב הגיע מאדם אהוב - , במתח – אם זה היה ממוסד ממשלתי או בלחץ נפשי עצום, אם זה הכיל תשובה ממוסד לימודי שאליו ניסית להתקבל.
אספני הבולים גם טרחו להצמיד לחלק של הבול פיסת נייר רטובה, כדי להוריד את הבול, לייבשו ולשמור אותו באלבום הבולים.
היום? תיבת הדואר מתמלאת בפרסומות – שרובן מיותרות - , בדוחות מהבנק או בדוחות חניה, לא עלינו. כבר לא מגיעות גלויות צבעוניות מחו"ל, מחברים שמטיילים שם. גם לקראת ראש השנה לא רואים יותר את ברכות ה"שנות טובות" עם הזהבים המודבקים.
במקום כל אלה, מקבלים אימיילים, שנמחקים לאחר קריאה אחת, או נשמרים במחשב במקרה הטוב.
היות והילדים מתחילים את החופש הגדול וקרוב לודאי שנצטרך לדאוג להם לתעסוקה לכמה ימים, אני מציעה לתכנן ימי פעילות עם הילדים. במסגרת הזאת, אני מציעה "יום דיוור ישיר".
הסבירו להם את העקרונות. ספרו להם איך נוצר הצורך בבול. באנגליה, בזמנו, היו שולחים מכתב ללא בול. רק הנמען, ברגע קבלת המכתב, היה אמור לשלם על מנת לקבלו. זה קרה כך שנים, עד שבכפר קטן אחד, זוג נאהבים נאלץ להיפרד. הבחורה נותרה בכפר, הבחור נסע לעיר הגדולה לחפש פרנסה. היות והם רצו לחסוך כל אגורה לקראת בניית עתידם, הם סיכמו ביניהם לחסוך את דמי התשלום עבור המכתב. הבחור הבטיח לכתוב ולצייר פרח על כל מעטפה. הבחורה הייתה צריכה להציץ ולבדוק: אם יש פרח, סימן שהכול בסדר ולא צריך לדאוג: היא לא צריכה לשלם ושתסרב לקבל את המכתב, כדי לחסוך את דמי התשלום.
לאחר מספר פעמים בהן הדוור האנגלי הלך ושב מבלי לקבל אף פני, הוא התלונן בפני הרשויות – וכך נולד הבול!
אז מה נעשה? נושיב את כל הנכדים סביב השולחן. נכתוב על פתקים את שמות כל הנכדים, נקפל את הפתקים היטב וניתן לכל נכד להוציא פתק.השם שעולה בידו הוא הילד שאמור לקבל ממנו מכתב. ציידו כל ילד שיודע לכתוב בדף ניר ובכלי כתיבה. אם הילד עדיין לא יודע לכתוב, הצטרפו אליו ותציעו לו שיכתיב לכם, ואתם תכתבו את כל מה שהוא מכתיב. זה הזמן להסביר להם את עקרונות החיבור: שחייבת להיות פתיחה, תוכן וסיום. תדגימו כדי שיבינו היטב.
אם אחד המכתבים מרגש במיוחד, אתם מוזמנים לסרוק אותו ולשלוח לאתר:
תנו לכל ילד מעטפה ובול. אין לכם מספיק בולים? הציעו להם לצייר בול! ציידו אותם בסרגל קטן, עפרון וצבעים והסבירו להם שיש מספר פריטים שחייבים להופיע על כל בול: שם הארץ (והם יכולים להחליט על כל ארץ שבא להם) וערך נקוב.
לאחר שסיימו לכתוב, להכניס את המכתב למעטפה , להדביק, לכתוב את שם הילד הנמען ולצייר את הבול, הזמינו מתנדב. המתנדב אמור להיות הדוור. ציידו אותו בתיק. הדוור יעבור בין הילדים ויאסוף מהם את כל המכתבים.
כעת יש למיין את המעטפות: הסבירו שיש לסדר את המעטפות לפי סדר הישיבה, כדי שהדוור המחלק את המכתבים לא יצטרך להתרוצץ מקצה לקצה.
כעת הזמינו מתנדב שיחלק את המכתבים.
לאחר שכל ילד קיבל כל מכתב, כל אחד רשאי לפתוח ולקרוא. אפשר להקריא בקול רם ואפשר גם לענות.
למישהו יש הודעה דחופה להעביר לאחר? הסבירו להם שהיו מברקים, שהיה טלגרף והייתה שיטת הכתיבה בכתב מורס. גם על זה אפשר לספר המון סיפורים.
אז הנה יש לכם יום תעסוקה מלא, מהנה ולא בזבזני בכלל!
קורה שורץ www.saba-sabta.co.il
